בן צילה ומנדל. נולד בט"ז בניסן תרס"ח (17.4.1908) ברוסיה ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו ללאטביה. משהתבגר נשלח ללמוד הנדסת חשמל ורדיו בגרמניה ולאחר סיום לימודיו חזר ללאטביה. עם שובו הצטרף לקבוצת הכשרה ובשנת 1929 עלה לארץ-ישראל. בארץ הצטרף לגרעין שהכשיר את עצמו לקראת הצטרפות לקיבוץ. לאחר גיבושו עבר הגרעין לקיבוץ כפר גלעדי, מקום שם עשה אריה בעבודות שונות וכאשר החלה העבודה בייבוש החולה נקרא לעבוד בפרוייקט הייבוש כמהנדס ומתכנן. על דרכו באותם ימים כתב ידידו ד"ר ורבר בין השאר: "... ליובה הצטרף לקיבוץ כפר גלעדי למרות אי תלותו הכלכלית בהיותו מבוסס כמהנדס מדופלם למכונות וחשמל. הוא רצה בדרך זו לתת את חלקו ואת חייו לבניין הארץ... בהיותו בעל עוז ודינאמיות היה עובד מתוך שקט נפשי למופת בסביבה עויינת, כשהוא נתון בסכנה מתמדת. אבל הוא לא נסוג, לא מפני קשיי השדה ולא מפני האויב". ביום כ"ב תשרי תרצ"ט (17.10.1938) יצא אריה לעבודות מדידה בשפך הירדן ואתו צוות עובדים ומאבטחים. הם הפליגו בשתי סירות ובהיכנסם אל אפיק הירדן נפתחה עליהם אש משתי גדות הנהר. התוקפים הסתתרו מאחורי קני הסוף והמטירו עליהם אש, והסירות נאלצו להמשיך לשוט באפיק הנחל משום שהתקשו להסתובב לאחור במקום הצר שבו הותקפו. לבסוף הצליחו להסתובב תחת מטר האש והחלו חוזרות לכיוון האגם. לפתע נפגע ההגאי ואריה תפס את ההגה אולם מיד נפגע גם הוא. כשהוא שותת דם הצליח להשתלט על ההגה, להוציא את הסירות מתחום האש ולהביאן למקום מבטחים. עם יתר הפצועים הובא לבית החולים ובכ"ב תשרי תרצ"ט (17.10.1938) מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בכפר גלעדי. הניח אישה, בן ובת.

רשימה לזכרו התפרסמה במדור "לזכר נעדרים" בעתון "דבר".